א"כ ראוי לקבל טוב וחסד מהבורא ב"ה ברצונו להיטיב תמיד אם יהיה המקבל ראוי לקבל.

. אם בחקותי תלכו וגו' כי התורה מבטיחה יעודים גשמיים וכו' ונתתי גשמיכם בעתם, דהוא שכר גשמי, ומכ"ש שכר רוחני שנתן לכם עד אין שיעור וכו' והכתוב מודיע לנו דאפילו שכר גשמי יהיה לנו ע"ד המשנה שאלת אוכל מפרותיהן בעוה"ז וכו'.

. שההולך בדרך חיים דהיינו דרך התוה"ק אשר היא חיינו ואורך ימינו זוכה גם אל הטוב, שיהיה לו כל טוב גם בעוה"ז כי רק תחילתן יסורים אבל סופן שלוה.

אמנם יש שכר כולל על שקבלנו התורה על מנת לשומרה שהיה העולם מתמוטט נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא היה קבלת התורה וכו' וז"ש היום לעשותן ומחר לקבל שכרן, וכי תאמרו מה נאכל בימי חלדינו, לזה אמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם כלומר שמיעה על מנת לעשות, דהיינו קבלת התורה, זה השכר הכולל שבזה קיימתם העולם הזה ויועיל שכן ישמור את בריתו ואוהבך וכו'.

וזהו השכר מצוה בהאי עלמא הנז' בתורה כ"פ מול שמיעת המלות ואהבתו ועבודתו וכו'.

כי על המצוה בעצמה אין שכר אבל על מה שמסתעף מהמצוה יש שכר גם בהאי עלמא.

דהנה אף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל בכל זאת נוטל שכר מן המצוה, משום דבעבור יראת השי"ת משלם בהאי עלמא, שכל העולם כולו אינו ניזון אלא בשכר האמונה, והכל מזה. אשר יעשה לשם שמים בודאי על הפעולה גופא שכרה בהאי עלמא ליכא, אבל הרי בכל עשיית המצוה הוא מוסיף יראת ה' וקונה יראת ה', דע"י עצם עשיית המצוה נראה כי הוא אינו ירא אלקים, ומאוס זה אצלו שכר בהאי עלמא.

י"ל דבכל מצוה יש שכר טוב בעוה"ז, דבכל מצוה שהוא מקיים מעיד על האמונה שיש לו אמונת אומן וכו' א"כ בכל מצוה שקיים קדם לו האמונה ויש לו שכר בעוה"ז.

א"כ יש בכל קיום מצוה גם הכנה למצוה שיומשך ממצוה זו ולכן וכו' תזכו ג"כ לשכר בהאי עלמא.

יובן כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כ"א שכר מצוה מצוה, שיזכה לעשות מצות אחרות, וזכות אלו יעשה עוד אחרים.

הא לקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דוקא שכר עשיית המצוה, אבל מקבל שכר על ביטול מלאכתו מה שנתבטל בזמן עשיית המצוה.

שאשמור וממתין על עיקר השכר לעוה"ב, רק זאת אעשה לכם מיד הגשמיות והכנה שצריך האדם בעוה"ז, ולזה הוא נושא את נפשו, ומקיים השי"ת בו ביומו תתן שכרו.

והנה קשה הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ותירוץ הוא כך לפי שיש בני אדם שעושין מצוה עם פעולה ויש בני אדם שעושין מצוה בלא פעולה, וזה ידוע שבכל פעולה יש בהאי עלמא.

כי על מעשה הנגלה יש שכר בעוה"ז, ועל מחשבה הנעלמה יש שכר בעוה"ב.

והנה כבר הבאתי דעת הרמב״ם שסבר המצוה אין לו שייכות אל המצוה, רק שמקבל שכר עבור שקיבל עול מלך מלכי המלכים, ואף אם נאמר וכו׳ מ״מ שכר עוה״ז אין לו שייכות אליה.

מה רב טובך אשר צפנת, כי נעשה טובה לה׳ במה שמכין שכר יראים לעוה״ב, וע״ז מקבלים שכר בעוה״ז

אחז״ל עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות וכו׳ נמצא דבשביל קיום מצוה לא עשה טוב רק לעצמו אלא גם לזולתו, והנה על חלק המצוה שמקיים בשביל עצמו אין מגיע שכר אלא בעלמא דאתי, אבל על החלק שעשה טובה לכל ישראל שמגיע לקיום העולם ע״ז שפיר מגיע שכר גם בעלמא הדין.

והנה בכל מצוה אחז״ל דמכריע את כה״ע לכף זכות, א״כ אף שעל המצוה גופא אין מגיע שכר עוה״ז אבל במה שעשה טובה לחבירו במצוה זו מגיע לו שכר בעוה״ז.

שכר מצוה מצוה ואם אדם עשה מצוה שלא לקבל שכר, בזה עצמו שנותן לו שכר עושה נחת רוח ליוצרו וע״ז מקבל שכר וכל שכר זה השני שמרויח לו בשביל השכר שניתן לו זה נותן לו הקב״ה בעוה״ז.

לכן מגיע ליעקב גם עוה״ז דהוה כמציל ממונו של ים, דהרי הוא שלו, דתנאי התנה הקב״ה עם מעשה בראשית דאם לא יקבלו את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו.

ומה שלמה משלם בעוה״ז הוא רק ולך ה׳ החסד בתורת חסד וכו׳.

שמע״פ ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אמנם טבע המצוות שיביאו טוב לעולם, כמו טבע השלג קור, והשמש חום, כן טבע המצות לטוב.

גמרא העושה מצוה אחת זוכה ומזכה גם את אחיו עמו וכו׳ מ״מ ע״י זכות שמזכה לחבירו מגיע לו שכר בהאי עלמא.

ולך מה שעי״ מצוה נתקיים העולם על זה מגיע להם שכר, כיון דהמלוה הוא ג״כ שיתקיים העולם הגשמי. ומה שאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, היינו שכר מה שאנו מקיימין מצות ה׳ ית׳ שזהו רוחניות.

אפשר כמ״ש בשומר טוב על פ׳ שלחת יקרחל מתריס להקב״ה זורע המצות ועושין פירות, והוא נותן לבעלי המצות וכו׳ הפירות בעוה״ז וכו׳.

אף שעיקר מצותיהן של ישראל שמור להם לעוה״ב וכו׳ מ״מ בדין הוא שיתן הקב״ה לישראל כל טוב בעוה״ז וכו׳ שלא יאמרו העכו״ם מעלתן של ישראל וגדולתן למעלת העכו״ם ח״ו יתחלל שם שמים לעיני הגוים וכו׳.

ונראה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והשכר הבא לו לאדם ע"י איזה מצוה שעשה למשל כשהשי"ת נותן לאדם ממון עבור איזה מצוה שעשה אין זה עיקר השכר וכו' רק שנתן השי"ת הממון הזה כדי שיעשה עוד מצוה.

הקטנים לשמירת התורה

וע"כ נותן השי"ת גם שכר בעוה"ז להאיש ההולך בדרכי התורה וכו' כדי שיהיה בילינו לקרב לב הקטנים וכו'.

בעוה"ב כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וא"כ עבור שממתין על השכר לעוה"ב מגיע לו שכר בעוה"ז עבור ההמתנה.

ולפי"ז הנה יש במכילתא פ' בא לשון מקבלין שכר אלא על המעשה עיי"ש, דמשם מוכח דבמעשה היינו מצות עשה יש שכר בהאי עלמא היינו טוב לו בעולם הזה קרן וגם פירות.

דאף דאנן קיימ"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ כפורש עצמו מאיסור לאו נותנין לו שכר בעוה"ז.

וידוע מה שאמר התבואות שור דהגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא זו רק בקיום העשין, אבל בשמירת הל"ת, כיון דאם עבר בל"ת מלקין אותו, וא"כ העונש בהאי עלמא, מכ"ש דיש לו שכר בהאי עלמא, דהא קי"ל מידה טובה מרובה על מידת פורעניות.

יש הרבה מצות שמגיע עליהם שכר בעוה"ז וכו' על מצות ל"ת שמכין ועונשין גם בעוה"ז, מי ששומרה מקבל שכר ג"כ בעוה"ז

כי הגם דשכר מצוה בה"ע ליכא הוא רק על העשין ולא על הלאוין, כמו שיש עונש עליהם בעוה"ז, כן יש שכר בעוה"ז על המצות שנעשים מהם וכו'.

נחלו המנות שהזמן גרמא בהם לזכים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

דהא דאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא על מצות עשה דכיון דליכא עונש בעוה"ז בביטול מצות עשה, משו"ה ליכא שכר בעוה"ז בקיומה עיי"ש. לפי"ז במצות מילה וקרבן פסח דיש בשתיהם עונש כרת כביכולה שפיר מגיע עליהם שכר בעוה"ז כקיומן.

דוקא במצוה וכו' אבל בחוקיו יש שכר בהאי עלמא וכו'.

ו על קיום המשפטים שהמה קיום עוה"ז.

אמנם בענין המשפטים אמר וכו', כי הם מדברים באוכל פירותיהם בעוה"ז, וז"ש והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' דיהיה לך שני מיני שכר הן בעוה"ז והן בעוה"ב.

ע"כ בני אומר לי דמצות שהשכל מחייבם ואין הטבע מנגדם ומובן הטעם מגיע שכר בעוה"ז.

אבל במצות המושכלות אמר למען יאריך ימים כי הם מהדברים שאוכל פירותיהם בעוה"ז וכו'.

לחבירו. וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בגמילות חסדים, ושיש לכך עליהם כי כן חמלתם.

דעל מצות שבין אדם לחבירו מגיע שכר בעוה"ז וכו'

לחבירו. והנה כל יעודי טובות עוה"ז וכו' ועל השמר מעבירות שבין אדם לחבירו וכו' וע"ז באו ברכת עוה"ז.

דוקא במצות דאורייתא אמרינן דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל במצות דרבנן וכו' ממילא דצריך הקב"ה כביכול לקיים ביומו תתן שכרו עוד טרם יצא השמש מהאלם היינו בעוה"ז.

דאף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אמנם קייגים וגדרי חכמים וכו' איכא בהאי עלמא.

ומבואר בפיה"ק דעל קייגים וגדרים משלם הקב"ה שכר בעוה"ז וכו' מה שעשיתם אתם המלוות גם זה מלות הקב"ה ומשלם שכר בהאי עלמא וכו' ולכך בכל דור ודור צריכים חכמי הדור לעשות סייגים וגדרים והשומע לדברי חכמים ישכון בטח ויתענג בדשן נפשו.

בזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם כל הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעוה"ז.

לזה כלל מצוה שנעשה בחברותא רבים משלם הקב"ה בעוה"ז.

וכל מצוה שאדם עושהו מעצמו אשר אין לו חובת הגוף עליו, יש לו שכר מצוה בהאי עלמא.

כתבו המפרשים דענין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא לכל הפסוק היום לעשותם שדרשו בו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, משא"כ במצוה שהוא הלכה ואין מורין כן דלא שייך ביה היום לעשותם, דאין עליו מצות עשיה, א"כ ג"כ לא שייך ביה הגדר של ומחר לקבל שכרם, וע"כ מקבל שכרו בעוה"ז.

כי הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' אבל עקבי המצות אפשר השכר בעוה"ז, ולכך הוי זהיר במצוה קלה וכו' די"ל שתשלום גמול העוה"ז יהיה דוקא בזכות מצוה קלה.

בעקביו מקבל שכר בעוה"ז. והיינו מצות שאדם דש בעקביו, ומאסים כפסולת אזל אחריו, קיימם משה, ומהם נתעשר.

שאינה מצוה. אבל במצוה כזו שרבים היו מליזין עליה שאינה מצוה וכו' הולך בע"כ לקבל שכרו בעוה"ז למען יכירו וידעו הכל שרוצה השי"ת במעשהו.

וי"ל טעם בהא דאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהוא משום דהאדם מעצמו א"א לו לעשות כלום, אמנם זהו דוקא במצות התלוי במעשה, משא"כ במצוה שאינו תלוי במעשה זה שייך לעשות אפילו בלי סיוע.

ממש. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אותם קאי בהם בעוה"ז ואוכל פירותיהם בעוה"ז וזה מעשה ממש בעשיה וכו'

ועושהו לשם מצוה. והיה עקב תשמעון מצות שאדם דש בעקביו שהורגל בו בחומרו והנאת גופו ישמור רק למען מצות ה' אלקינו ולא לכוונה אחרת, ושמר ה"א את הברית ואת החסד וגו'.

הרבה מצות. אלא רצה הקב"ה לזכות את ישראל גם בשכר עוה"ז, לפיכך נתן להם מצות שיש להם חשיבות הרבה, ששקולה כנגד כל המצות וכו' בזכות זה ראויים כל ישראל לשכר אף בעוה"ז.

ת"ר איזוהי מ"ע שהז"ג וכו' ציצית וכו'

. וכתב הגר"ק ז"ל וז"ק: אבל בזה"ז המ"ע שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

במצות ציצית זוכה גם לשכר נגלה בעוה"ז, מלבד שכר נסתר של עוה"ב.

יכול האדם לפטור עצמו ממצות ציצית אם אין לו בגד של ד' כנפות וכו' וא"כ במצות ציצית וכו' בדין הוא שיטול שכר בעוה"ז

ת"ר איזוהי מ"ע שהז"ג וכו' תפלין וכו'

. וכתב הגר"ק ז"ל וז"ק: אבל בזה"ז המ"ע שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

יותר מרגע. אפי"ל במצות תפלין דמצד הדין אדם יוצא ידי המצוה ברגע אחד שמניחן וכו' אלא שאם יושב בתפלין יותר מחוייב בהם מצוה קא עביד, ועל מעשה מצוה זו מגיע לו מתן שכרו בעוה"ז.

הזהיר במזוזה וכו' זוכה לדירה נאה וכו'

דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום מצוה זו דהיינו אריכות ימים הוא ובניו וכו' דהמזוזה עצמה שומרת ביתו, שעל ידה נשמר הבית מכל היזק וכו'.

הזהיר במזוזה, ורגיל לבדוק אותה, זוכה לדירה נאה וכו'

הזהיר במזוזה, ורגיל וכו' ומנשקה וכו' זוכה לדירה נאה וכו'

הזהיר במזוזה וכו' וקובע בכל פתח ואינו סומך על המקיליס וכו' זוכה לדירה נאה וכו'.

שלא רצה הקב"ה לזכות את ישראל גם בשכר עוה"ז, לפיכך נתן להם מצות שיש בהם חביבות הרצוי, כמו מילה ששקולה כנגד כל המצות וכו' בזכות זה לחיים כל ישראל לשכר אף בעוה"ז.

אבל על וכו' ודם מילה הרי יש עונש כרת על ביטולה וא"כ שפיר מגיע עליהם שכר בעוה"ז. ובקובץ 'חדשים גם ישנים' חוברת ד', סימן קנ"ה בשם הלב אריה')

דכיון דהסנדק עושה הסעודה ממילא גורם לעשות המצות כידוע דהסעודה גורם לשמחת מילה מגיע לו שכר גם בעוה"ז.

וגם לפי"ז כל מי שעסק במצות מילה, וכל ענינים הצריכים לה, והסנדק וכו' אז יגיע לנו אכילת פירות בדין בעוה"ז.

והיה עקב תשמעון היינו קיומא לגופא אות ברית קודש וכו' ושמר ה"א לך את הברית, ויתן לך כל טובות העוה"ז.

כאלו המצות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

מקרא מפורש בתורה: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך.

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' ואלו הן כיבוד אב ואם וכו'.

שילוח הקן שכלו שיהיו לו בנים

שע"י הקימה מפני שיבה יבוא ירא מפני השכינה ליר"ש, ולטובה דן הקב"ה ע"ש העתיד, וכאילו כבר בא, ומגיע לו שכר בעוה"ז, ולא מצות היראה שמגיע עליה שכר בהאי עלמא.

אף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, סגולה של וכו' עומר השכחה וכו' להמשיך ברכה אף בהאי עלמא.

בזכות הקרבנות הקב"ה נותן לנו מזונות כמ"ש המטה יששכר דף ל"ו ע"ג בשם מהרש"א פ"ק דכתובות דף יו"ד.

גם העשה דשריפת קדשים הוי זמ"ג ונשים פטורות וכו'

כאלו המצות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

אך מדברי התוס' ד"ה תפלין שכ' ואור"י כיון שחיובו תליא כמה קה"ג וכו' אותו הסברא שייכת גם גבי שמיטה, כיון שעיקר השמיטה תליא בזמן גרמא ומן גרמא מקרי עכת"ד

. כולן המצות שהזמן גרמא בהם לנשים רק עבור חיי השעה"ז בהם יש שכר מזה בהאי עלמא וכו'.

שאם משמר ז' ימי נדה וכו' איכא שכר בהאי עלמא וכו'

אך ענין שמירת נדה הרי הוא לא תעשה ועיין קי"ל יש שכר בעוה"ז

דע"י שמנע עצמו מעבירה שנשמר מלעבור על נדנוד איסור עריות לכן זכה לשכר בעוה"ז.

וכיון שיש להם עונש אם לא יקבלו, ממילא יש להם שכר בעוה"ז עכ"פ על קבלת התורה.

ותירץ מהר"ק פרימו כי תנאי התנה הקב"ה עם מ"ב אם מקבלים ישראל מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וא"כ הוו כאילו מוטלו של ים והעוה"ז ג"כ שלהם ואין לעשו חלק בה.

כי על תורה שבעל פה איכא שכר אף בהאי עלמא.

אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והיום לעשותן ומחר לקבל שכרן, עכ"ז על תורה שבע"פ מגיע שכר גם בהאי עלמא.

את הברכה אשר תשמעו ק"ת תורה, שבזכות התורה ינחלו הברכות.

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם.

מצוה שלימה וגמרה מגיע לו שכר גדול שאין לו ביטול ולא שייך לשלמו בהאי עלמא, אבל מצות לימוד התורה אין לו זמן וגבול דכל מה שילמוד יותר בא לידי הכרה שעדיין לא התחיל לנגוע בקצהו וכו' ולזכות למדריגה זו להיות בבחינת הולך בלימוד התורה אי אפשר רק ע"י עמל ויגיעת התורה, כשלומדין בעיון ופלפול התורה ומחלקין חילוקי תורה, דבאופן זה מונח תמיד בלבו וכו' בלימוד התורה שאין לה גבול וקצבה ואין אדם יכול לומר הגעתי עד תכליתה, א"כ עדיין לא נגמרה המצוה וכו' וכדין שיגיע להם שכר בהאי עלמא כיון שלא נגמרה המצוה.

אגרא דשמעתתא סברא וכו' השכר שנותנים בעוה"ז הוא על היגיעה בסברא

אנו שכבר ידע לנו ההלכה פסוקה של כל דבר, לכאורה אין לנו לעסוק רק במסקנות הגמרא והלכה פסוקה, אמנם באמת רצון השי"ת בנתינת התורה לישראל היה אדעתא דהכי שנעסוק בה בעמל ויגיעה גם בסברת המקשן והס"ד של הגמרא שכבר נדחו ועמנו בה קמחי, ודבר זה הוא כחק בלי טעם וכיון דאעפ"כ אנו לומדים זאת, מגיע לנו שכר בהאי עלמא על זה.

ת"ח לאסיק שמעתתא אליבא דהילכתא וכו' וא"כ איש כזה לא ימעט עול ומגיע לו שכר בהאי עלמא.

והמפרשים תירצו בעבור השמחה שהוא שמח וכו' בעמלו בתורה על זה קובע לו ה' שכר שלם בהאי עלמא וכו'.

ע"כ מי שעמל בתורה ויש לו תענוג מזה אז יש לו שכר בהאי עלמא.

ומעתה תו לא קשה מידי קושיות המפרשים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דאין זו שכר מצוה, רק ע"י שמחדשו חידושי תורה, עי"ז ונתתי גשמיכם בעתם וגו' דהקב"ה מפיר גזירות חכמים המגדלים את התוה"ק ומחזירים אותה בחידו"ת שלהם. (כרם שלמה כסלו תשל"ח דברי אגדה מכ"ק אדמו"ר מבאבוב שליט"א) בספר בני משה

כתב דעל עסק התורה שהאדם מחדש מדעתו הרי זה הכי יתן שכרו אף בעוה"ז.

דמה שהאדם מחדש בקרב תורתו, וע"ז יש שכר בהאי עלמא, וזה כוונת רש"י שתהיו עמלים בתורה.

וראיתי בספר חוות יאיר וכו' דעל לימוד התורה מגיע שכר בעוה"ז וכו' אלא דזה שייך רק בלימוד לשמה וכו'.

אבל אם לומד עם אחרים יש לו שכר מצוה גם בהאי עלמא, כי שכר דידיה ליכא אבל שכר שמזכה רבים יש לו.

דמה שהאדם עושה יותר ממה שמחויב על פי הדין יש לו שכר בעוה"ז וכו' ולכן העוסק בתורה בלילה שהוא יותר מהדין יש לו שכר בעוה"ז וכו'.

בפרקי אבות, ההולך ועושה חסיד, ומפרשים שיוכל ללמוד בפני עצמו, מ"מ הולך ללמוד בחבורת אנשים זהו חסיד וכו' והיה עקב תשמעון את המשפטים מצות שאדם דש בעקביו, דהיינו שהוא הולך ועושה ושומר המצות אלו בעקביו שהלך לרב ללמוד וכו' וכדומה הוא חסיד, אז ושמר ה"א את הברית ואת החסד דהיינו שמתחסד ה' עמך.

בפרקי אבות, והולך ועושה חסיד, ומפרשים שיוכל ללמוד בפני עצמו, מ"מ הולך ללמוד בחבורת אנשים, זהו חסיד לפנים משורת הדין, וידוע דמי שמתחסד בעבודת ה' אז אני לדודי כמו שאני לו, ודודי לי אז הקב"ה עושה חסד ונושא לו פנים.

אגרא דפירקא ריהטא וכו' השכר שנותנים בעוה"ז הוא על הריצה.

אגרא דכלה דוחקא וכו' השכר שנותנים בעוה"ז הוא על הדוחק.

כי חשוב יותר בעה"ב שעוסק בתורה ומניח כל המו"מ שלו בעת עסק התורה, וככהאי גוונא הוא מנחם פי' האזינו) מובטח שכל עסקיו יהיו הכל נוחים וממילא, וזו ונחתי גבמיכם.

שקובע עתים לתורה, וזמן הגשמיות בילך כעול מקולף וסייעתא דשמיא.

אמרו רז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אמנם בשכר השמיעה שאדם שומע דברי תורה, נותנים לו שכר בעוה"ז, כן כתב הגאון מהרש"ק ז"ל בספר ברכת שמואל פ' עקב, וזה רמז שמעו ותחי נפשכם.

ונחמת השכר שבעוה"ז, העושר והכבוד להעוסקים שלא לשמה עיקר הטעם הוא משום שהוא אמצעי למען נבוא לשמה.

כל מה שהאדם עוסק בתורה שלא לשמה הוא רק הכשר מצוה אל העסק המעולה בבחינת לשמה וכו' דעל הכשר מצוה מגיע שכר בעוה"ז וכו'.

אבל אם עוסק בתורה כדי שיהיה לו עשירות, בוודאי הקב"ה נותן לו אלא שמנכה לו מעולם הבא.

לרוץ וקבל שכר

ואף שאמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, בדרוש שאני כי טועמין מזה טעם עוה"ב ויש שכר מצוה בהאי עלמא.

מש"כ הכתוב והיה עקב תשמעון וכו' ויעד עליה שכר עוה"ז, ולכאורה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולפי דרכינו מיירי הכתוב כאן במצות פסיעות דלא רמיא עלייהו החיוב לעשותם, וכיון שהוא מניח עצמו לידי חיוב מגיע לו שכר בעוה"ז.

אר"י אלו דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' והשכמת ביהמ"ד וכו'.

דהנה מצינו שעל לימוד תורה של תינוקות של בית רבן יכולים לקבל שכר וכו' שחרחו להשתדל להכניס קטנים יעסקו בתורה שזכותם רב ועל ידיהם תוכלו לקבל שכר בעוה"ז וכו'.

אר"י אלו דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' והמגדל בניו לת"ת וכו'.

כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאות וכו' בניו לתלמוד תורה.

בשביל שאינם מכניס הת"ח בעבור זה מתמעט הפרנסה וכו' ולכן אם תרצה שיהיה לך פרנסה אז וכו' שתהדר ותכבד את הת"ח אז יהיה לך פרנסה.

ואפ"ל ע"ד שאחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין וכו' ות"ח נקרא שבת נמצא לפי"ז אפ"ל שכל מה שנותן לת"ח אם פוחת וכו' ואם הוסיף מוסיפין לו.

כי כשיש לו אהבה וחיבה נכונה ללומדי תורה בדין הוא שישולם לו שכר מדה כנגד מדה.

ואיתא בשם ר' שאול קאצענעלנבויגן וועי' בבנין דוד פ' תולדות מזה) דעל שימוש ויכול ת"ח יש שכר מלוה בעלמא הדין וכו', וועי' נמי באור תורה מהאדמו"ר מאוסטרובצא פ' לך מזה).

עקב אשר שמע וגו' למען חיבת ת"ח לכן מגיע לו שכר בעוה"ז להיות לו בנים הגונים.

דמי שיש לו יראה מן הת"ח וכו' לכן ניתן לו שכר בהאי עלמא.

אגרא דבי טמיא שתיקותא וכו' השכר שנותנים בעוה"ז הוא על השתיקה [ - מלימוד התורה].

דהנה כל שכרם של אומות העולם היא בעוה"ז, וע"כ כאשר ישראל ממשיכים התשוקה הזאת לעלמם, זוכים ונוטלים את חלקם ושכרם של האומות בעוה"ז על בחינת הקדושה ההיא.

ובספר דברי יואל

להגם שתפלתן של ישראל הוא ענין בין אדם למקום מ"מ הוי ג"כ מצוה שבין אדם לחבירו, ולפי"ז הרמב"ם מגיע שכר בהאי עלמא על מצוה שהוא בין אדם לחבירו.

אר"י שזה דברים שלא אוכל לפרשיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' ועיון תפילה וכו'.

וזמן שביהמ"ק היה קיים היה העבודה בביהמ"ק, ובזכות זה בא השפע לכל העולם וכו' ועתה התפלות הם במקום הקרבנות וכו'.

וא"כ יש שכר לפעולתו עבור תפלת ערבית בעוה"ז, ובזה ינצל מכל רע אפילו בעוה"ז.

ועבדתם ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך, דמתחיל בלשון רבים ועבדתם ומסיים ביחיד וברך, אמנם הלך הלכו האישים לבית הכנסת להתפלל יחד, אמנם כל אחד כפי כוונתו בא בשכרו, וז"ש ועבדתם, רבים בלכתם ילכו לעבוד ה' עבודה זו תפלה, אך חלקם בכוונתם ויראתם את ה' ודביקותם, ולכן מוכרח לתת לכל אחד שכרו הראוי כפי כוונתו.

מה טובו אהליך וגו' שהוא בתי כנסיות ובתי מדרשות הוא יותר טוב משאר מ"ע כיון שעל זה יש שכר בעוה"ז.

בהך עיון תפילה היינו שמתפלל על חבירו וכו' וא"כ מגיע לו שכר בעוה"ז.

וי"ג מידות.

אבל לרבים יש להם טובת עוה"ז וכו' אם חטאו מ"מ אם מתפללים בציבור י"ג מידות ברית כרותה שעונותיהם מחול, וגם זכות אבות מסייעם להיטיב עמהם בעוה"ז.

וכתב הרב מטה יששכר בסוף ספרו בשם מהר"ם ריקאנטי ז"ל דבזכות קרי"ש ה' זן אותנו וכו'.

כתב הגרש"ק זל"ל וזל"ק: אבל באלו המלות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

וגו' פעמיים ביום יש לו פרנסה בעוה"ז

אר"א תנינא כל מאן דאמר תהלה לדוד בכל יום וכו' אי בגין פרנסה ומזונא דכל עלמא תרין זמנין אינון בכל יומא בצפרא ובפניא וכו'.

כי טוב יותר לילך לביהכ"נ ושכר הליכה יהיה לי בעוה"ז, ויהיה לנו פרנסה בכבוד, ונתתי גשמיכם שכר עוה"ז.

דחילוק בין שכר הליכה לשכר מעשה דזהו שכרו אתו בעוה"ז

דע"י שיקיימו ישראל וכו' לומר מאה ברכות בכל יום, זכו לשכר מלוה בעוה"ז.

הברכה סגולה לפרנסה, דכן כינו חז"ל ענין הברכות מטבע שבעו חכמים.

וכן ניצל ממאה מכות

וזוכה לאריכות ימים

זולת במלות שבת יוכל להיות קצת שכר בעולם הזה, כי הוא מעין עולם הבא, על ידי שמלות שבת הוא שביתת השבת, ולכן יש בו נשמה יתירה וכו'.

ועפי"ז יובן מה שהקדים מלות שבת למלאכת המשכן כי במה שאמר השי"ת ויקחו לי תרומה וכו' דעל ידי מצות שבת יזכו לשכר בעוה"ז תיכף, ויהיה התרומה משלנו.

ומשו"ה י"ל דשכר שבת משלמין ג"כ בהאי עלמא.

אף דבכל המלות אין שכר בהאי עלמא, מ"מ בשבת יש שכר בהאי עלמא.

דע"י שמירת שבת כהלכתו מגיע לו שכרו גם וכו' בעוה"ז.

לפי דאמר על מ"ע דקידוש היום משלם הקב"ה השכר גם בעוה"ז וכו'.

וזה שאמר, שעל ידי שמענג את השבת אני נותן לו שכר. וזהו ענין מפירושיהן אתה אוכל בעולם הזה.

ע"כ נתן לנו הקב"ה את השבת, וצוה לנו מלות עונג שבת, וזה אפשרות לקיימו בודאי, וע"כ זוכה לעוה"ז ולעשירות ג"כ.

עשירים שבבבל במה הן זוכין, בשביל שמכבדים את השבת.

וזה דאמר המענג את השבת ואינו חושש על ממונו בשבת ומענגו בשביל לכבד קדושת השבת חול עוה"ב, נותנים לו נחלה בלי מצרים שמתנהגים עמו בדרך הנקי שהוא בלא גבול.

דהג' סעודות מבקיעין בני חיי ומזוני וכו' כמ"ש במארי יוסף בשם רבה"ק מלוכלין זללה"ה

וידוע במה שכתבו חכמי המדע כי מי שהוא זוכה לקיים הג' סעודות כהלכתן ינצל מפגע בכל סעודותיו בחול ויחול להם מקדושת שבת.

שלא יכעס לך הקב"ה עכשיו אפילו על תוספות שבת דאורייתא וכו'.

וז"ק ושמרתם את דברי הברית, ברית נקרא שבת, את לרבות תוספת שבת ועל זה מגיע שכר בהאי עלמא.

כל מי שישמור סעודת מלוה מלכה בטוח הוא במזונות תמיד.

כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאות וכו' ויו"ט.

וכללא הוא הרי וכו' שמחה וכו' דמ"ע שהז"ג וכו' וקידושין לד.). וכתב הגר"ק ז"ל וז"ק: אבל בזמן המצות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

אבל יש מצות שיש בהם הנאת הגוף כמו וכו' ושמחת יו"ט וכו' וזה אם יזכך עצמו וכו' אלא לקיים מצות כולהו וכו' יש לו שכר בעוה"ז.

ומנח ושייר וכו' במ"ע שהז"ג וכו' שייר ראיה וכו'

. וכתב הגרש"ק ז"ל וז"ל: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם דנשים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מלוה בהאי עלמא וכו'.

על פסח וכו' הרי יש עונש כרת על ביטולו וא"כ שפיר מגיע עליהם שכר בעוה"ז.

וכללא הוא הרי מלה וכו' למ"ע שהז"ג וכו'

. וכתב הגרש"ק ז"ל וז"ל: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם דנשים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מלוה בהאי עלמא וכו'.

דע"י האפיקומן יגיע שכר בהאי עלמא וכו'.

כתב הגרש"ק ז"ל וז"ל: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם דנשים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מלוה בהאי עלמא וכו'.

ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג וכו' שופר וכו'

. וכתב הגרש"ק ז"ל וז"ל: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם דנשים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מלוה בהאי עלמא וכו'.

אף ששכר מלוה בהאי עלמא ליכא, סגולה של ימי הסוכה וכו' סימן צ"ה ובשו"ת שנות חיים קכ"ג) להמשיך ברכה אף בהאי עלמא.

ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג סוכה וכו' וקידושין לג:). וכתב הגר"ק זצ"ל וזל"ק: אבל בלו המלות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג וכו' לולב וכו'

. וכתב הגר"ק זצ"ל וזל"ק: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם דכתיב רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

אבל נר חנוכה גופא הוא מצוה דרבנן ועל מצוה דרבנן יש שכר בעוה"ז כמבואר בפאה"ק וכו'.

כל מזונותיו קצובין וכו' חוץ מהוצאת שבת ויו"ט וכו' ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן, אם מוסיף מוסיפין לו וכו' איכא למ"ד לתינוקות שמוליכים לבית רבן בכל ר"ח וקורין אותו מעות ר"ח.

אברהם שהיה עובד מאהבה וכו' ויכול לקבל שכרו בעוה"ז.

כיון שהוא אוהב להקב"ה, אז בעבור זה עצמו ראוי, שחף בעוה"ז ייטיב לו הקב"ה.

דהא קיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא לעובד מיראה דהוי רק מצוה ושכר לעבודה מלאה, וכמו שהקב"ה צריך להמתין לעבודתו האמיתית כן צריך הוא ג"כ להמתין על שכרו, אבל העובד מאהבה שכרו הרבה מאד גס בעוה"ז אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב.

העובד מיראה לזה אפשר שיתן לו הקב"ה שכר (בעוה"ז - עיי"ש).

אבל ביראה יש שכר גם בהאי עלמא, כיון דלא שייך אינה משתלמת אלא לבסוף וכו' כיון שלמצוה של יראה אין סוף.

על מצות יראה יש שכר בהאי עלמא.

לפימ"ש המפורשים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא משום מי הקדימני וכו' וא"כ ביראה דהאדם המקדים שוב מגיע על זה שכר בהאי עלמא וכו'.

ונראה שזהו לפי שיש כאן רמז לשכר נגלה בעוה"ז הבא בזכות יראה.

דהנה בטעמא דמילתא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא מטעם וכו' מי הקדימני ואשלם וכו' וכד ששמע יעקב ח"א דלפי"ז לירא שמים לא שייך מי הקדימני שהרי חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ וכו' יש שכר בהאי עלמא.

מכיון שענין של שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא לחשש שמא יגרום החטא אח"כ ועבירה יכבה מצוה, וא"כ אין מגיע לו שכר על המצוה, אבל זהו שייך רק אצל העובד מחמת שכר ועונש, שאצלו יתכן שיחזור לסורו, משא"כ העובד באהבה ויראה עילאה בלתי לה' לבדו, שלא שייך אצלו החשש הנזכר שפיר יכול לקבל שכרו בעוה"ז.

והנה צדיק כזה וכו' יש בו יראה טהורה עומדת לעד, וצדיק כזה שפיר יכול ליטול שכרו בעוה"ז.

ואפ"ל דהמאמין האדם מובטח לו שלא ימוט, ורגלי חסידיו ישמור וכו' וזה לעומת זה עשה אלקים שהמאמין יעמוד כצדקתו ומגיע לו שכר בעוה"ז.

אם תעשה היום מצותיו באמונה שלימה, ובעד זה, בעד חלק האמונה בכל מצוה ומצוה מגיע שכר גם בעוה"ז.

אשר יקבל שכרו בעוה"ז בזכות האמונה שה' יפרע מה שלוה וכו'.

שגם בעוה"ז יקבל שכרו יען שהאמין מאין יבוא עזרי היינו שאפילו מתחית אין יפלא הקב"ה עזרו למעלה מהשגת השכל.

איתא במדרש כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אינם אוכלין אלא בשכר האמונה וכו' להלן מצות אמונה שמענו מפי הקב"ה בעצמו ולא על ידי שליח א"כ מחויב ליתן השכר תיכף ביומו.

עשר תעשר את כל תבואת זרעך [דברים יד כב], ודרשו ז"ל [תענית ט.] עשר בשביל שתתעשר. ומקרא מלא דיבר הכתוב [מלאכי ג י], ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים.

בכל העבודות שאנו עובדים להקב"ה השכר מזומן רק לעוה"ב אבל מלוה צדקה שאנו נותנים שכרו גדול, אשר והריקותי לכם ברכה עד בלי די.

מי שעושה צדקה בשעה שאינו מצליח כ"כ ובוטח בה', יליץ בזכות הצדקה וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די.

שאם נותן צדקה מחמת רחמנות אז הקב"ה נותן לו שכרו בעוה"ז.

מי שקבל לעשות צדקה וחסד משפיעין עליו מלמעלה ע"י השכינה וכו'.

במצות בכורים ומעשר עני שתכליתה להרגיל את האדם לתת מכספו לגר לעני וליתום ולאלמנה, לכן במצוה זו יש אפשרות לתקן רצונו ית"ש לתת גם בהאי עלמא שכר.

אגרא דתעניתא צדקתא וכו' השכר שנותנים בעוה"ז הוא על הצדקה ולאחריה.

מעצם המצוה אינו יכול ליהנות בעוה"ז כלל וכו' מ"מ כיון שחוץ מקיום המצוה, הוא עושה חסד עם העני שעוזר לו בשעת דחקו, עבור חסד זה הוא מקבל שכרו גם בעוה"ז.

ליתכן אף שהשכר [על צדקה] הוא שיתעשר יחליף לו הקב"ה שכרו באופן אחר חלף העבירות, לזאת גילה הכתוב איש אשר יתן לכהן לו יהיה ממון הרבה, דכאן הבטיחה התורה שיהיה השכר כפשוטו ממון הרבה.

ונראה לתרץ מהא דאיתא בפרקי אבות

שכר מצוה מצוה, פירוש כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אלא שכר מצוה הוא שגוררת עוד מצוה אחרת. וזהו ונתתי גשמיכם בעתם, ומחמת הגשם תהיה ברכה בעולם, ויוכלו כל אחד ליתן צדקה.

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' וגמילות חסדים וכו'.

היוצא לנו מזה, דבשכר גמילות חסדים יש שכר גם בהאי עלמא.

ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה וכו' שהשכר שהיתה לה בעוה"ז היה על מה שעשתה עם ממותה וכו'.

והנה כל יעודי טובות עוה"ז וכו' על החסד שבין אדם לחבירו וכו' וע"ז באו ברכת עוה"ז.

אר"י ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן הכנסת אורחים וכו'.

אר"י ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' והדן את חבירו לכף זכות וכו'.

אגרא דבי הילולא מילי וכי השכר שנותנים לטבחי הוא על המילי שמשמח החתן, ומשמח הכלה.

אר"י שכר דברים אלו אוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' וביקור חולים וכו'.

וגם במצות ביקור חולים אין אדם מסתפק שיקיים עוה"פ מצוה זו, והלואי יהיו כל ישראל בריאים ושלמים וכו' על כן מגיע ע"ז שכר בהאי עלמא וכו'.

אגרא להספידא דלויי וכו' השכר שנותנים לטוה"י הוא על הרמת קול שיבכו השומעים.

על מה שמחנכין ומזרזין בניו הקטנים למצוה ע"ז שכר לפעולתן בעוה"ז.

שנוכל להדריך הבנים בדרך הטוב, שיהיה לנו השפעה עליהם, גם יותן שכר בהאי עלמא, כי חכמת המסכן בזויה.

שכל מה מרגיל הבנים מעת פסיעתם בעולם רק לילך בדרך הטוב וכו' וא"כ שפיר הקב"ה יכול ליתן השכר בעוה"ז.

ויעקב אבינו השיב לו, הילדים אשר חנן אלקים את עבדך, כי מה שנתן לי הקב"ה השפעת עוה"ז הוא רק להציל הילדים כדי לגדלם על דרך התורה והיראה, ולהעמיד דורות ישרים נאמנים להשי"ת ולתורתו הקדושה, ולהציל הילדים חנן אלקים את עבדך בכל אלה, אבל אני לעצמי איני כדאי לכל הטובות האלה ואין חפצי בהם, ואין אני רוצה בשכר מצוה בעוה"ז.

אבל המקבל עליו מצות חדשות השכר בהאי עלמא, ומובטח לה דגר הבא להתגייר ומניח עולמו לחיוב מצות שלא נצטוה עליהן.

ולפי"ז ישלם ה' פעלך גם בעוה"ז, ונתן טעם לזה, תחת אשר באת, ולא היית מחויב להתגייר על זה ישולם גם בעוה"ז.

אבל הכהנים הנגשים אל ה' והיה להם נחלה בפ"ע הם שמעו הכל מפי הגבורה ולכן יש להם שכר מצוה בהאי עלמא.

כתב הגרש"ק זל"ל וזל"ק: אבל באלו המצות שהזמן גרמא בהם זכים רק עבור חיי העוה"ז בהם יש שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

וגם כיון לרבים צריכים לו כרבים דמי לזה יש שכרו בעוה"ז ג"כ.

ויל"פ וכו' הטעם לקבל מצוה בהאי עלמא ליכא להקב"ה אינו מאמין באדם וכו' והנה וכו' כתב בשם הזוה"ק דכל מי שימות ויחיה ע"י נס שוב אין יצה"ר שולט בו וכו' דפנחס פרחה נשמתו ונכנס בו נשמת נדב ואביהוא וכו' ואין לחוש שיתקלקל ויהיה על הראשונות ולכך הדין נותן שיטול שכרו בעוה"ז.

שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם לעשות עגל ומסכה אין בו כח להציל, לא נשמע לכם, ונתן להם הקב"ה שכרם בעוה"ז שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים.

ועל זה מקשה רב לר"ח א"כ נשים במאי זכיין, דהא ודאי על חינם לא הבטיחן הקב"ה שני עולמות, ומתרץ לפי שהם גורמים לתורה ומצות.

וכל מי שחושדין אותו ואין בו, שכרו ניתן בעוה"ז להיותו גלוי לכל שחשדוהו שלא כדין.

אמנם כיון שהוא י"ש היינו בנמצא תיכף, לכן הצדיקים אוכלים הפירות גם בעוה"ז.

ונח מצא חן בעיני ה' זה הצדיק ראוי להנצל כי מצא חן בעיני ה'.

דמה שיש לצדיקים בהאי עלמא הוי דוגמת מוסיפין מחול אל הקודש, לכך שורת הדין נותן להיות להם טובות בעוה"ז.

עפ"י מ"ש בריש ספר ליקוטי שושנה וכו' שכל מה שטוב להצדיק בעוה"ז הכל הוא כדי שיבא על ידו לעולם הבא, כי הדרכים הנצרכים לבוא על ידיהם לעוה"ב אינם יכולים להעשות אם לא שיש לו כל צרכי עוה"ז.

לכן הצדיק אם זכה להכריע במעשיו שיהיה העולם נידון לזכות ע"פ מלוה שעשה, גם בעוה"ז ישלם ה' גמולו תחת כפיו טוב.

אעף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל כשהשי"ת רוצה להשפיע לצדיק שכרו כדי שעי"ז ישפיע לכל העולם, בודאי מגיע גם בעוה"ז.

אבל לצדיקים שגם לעוה"ב עוסקים בתורה כברכות (סד) ילכו מחיל אל חיל וכו' ממילא שייך ליתן להם שכר גם בעוה"ז.

וזה אופן שיהיה לצדיק שכר גם בעוה"ז וכו' אם הצדיק משמר עצמו מלדבר מטוב ועד רע על הרשע לצדיק זה יש גם עוה"ז.

רק כשהדור כולו זכאי אז אפשר להצדיק העובד מאהבה ג"כ שיהיה לו טוב וכו' אם אפשר להסיר הצער והעונש מהעולם וכו' אז בודאי הדין נותן כ"ש שיתן לו הקב"ה להעובד מאהבה השכר בעוה"ז וכו'.

ולפי"ז לפעמים שמתגלגל הצדיק עוה"פ אל זה העולם לאיזה טעם הכמוס אצלו ית"ש מגיע לו גם בעוה"ז שכר מעשיו אשר בגלגול ראשון.

משא"כ אצל פנחס וכו' וידעו הכל שהוא צדיק אמיתי ומגיע לו שכר בעוה"ז.

אמר רבא רב אידי אסברא לי אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי אלא טוב לשמים וטוב לבריות זה צדיק טוב וכו' [וברש"י שם] ועל זה נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו ולכן אוכל פירות בעוה"ז וכו'.

אבל יש לומר דמוכח מגמרא דברכות [ז.] דלזיק גמור יש לו בעוה"ז וכו'.

דהא דקי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא זה דוקא בישראל אבל לאוה"ע ז' מצות שלהם יש להם שכר בהאי עלמא.

וכיון שפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

לכן בדין הוא שיטול שכרו, כי בודאי לא יתקלקל.

מצינו במדרש וכו' שסיבת הדבר שאין לצדיקים שכר בעוה"ז כדי שיהא זכות לבניהם שיקבלו זכות אבות וכו' נמצא לפי"ז שאם גם בנו צדיק וכן בנו לזיק וכו' שוב לא פקקה מזרעו, יוצא שאין להם צורך בזכות אבות, ממילא כבר יכולים לקבל שכרם בעוה"ז.

דאינו מגיע שכר בה"ע דצריך להשאיר זכותו לבניו אחריו וכו' אך אמרז"ל וכו' לכל שהוא ת"ח ובניו ובן בניו שוב אין התורה פוסקת מזרעו וכו' וא"כ להשאיר זכותו לבניו ממילא ח"ס, והיינו ח"ס בחוקותי, היינו כשהלכו מ"א שנה בחוקותי בלא חטא אז ושמרתם ועשיתם אותם, היינו אני בטוח שלא תחטאו עוד.

(שפת אמת להרב הצדיק מו"ה משולם שרגא פייבוש מברעזאן זצוק"ל)

וה"ה שעברו רוב שנותיו ולא יחטא עוד בטל יצרו הנ"ל ויש שכר מצוה בהאי עלמא.

טעם למאי דקי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' שאם יעשה אדם מצוה וכו' ויספק לו שכר וכו' ולמחר יעבור עבירה וכו' לפעמים משכחת להיכא שבא זה וכו' כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא וכו' לאיש כזה שפיר מגיע שכרו בעוה"ז וכו'.

ע"כ מרמז הפסוק אם בחוקותי תלכו, כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים, והרוב של שמונים הוא מ"א, גימטריא בדין הוא שיטול שכרו.

אם זכי' למה ג' דורות, ואין תורה פוסקת מזרעו וכו' איכא שכר עוה"ז.

ולא נתת שכר מצוה בהאי עלמא וכו' שיש רשעים בעולם שאין תוכם כברם שלא יהיה קושיא מפני מה לצדיק וטוב לו ולצדיק ורע וכו' אבל בפנחס וכו' כולם יעידו ויגידו שראוי הוא לכך וכו' לכן אמר הנני נותן וכו'.

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא י"ל מטעם שמא יחטא, אך ליעקב אמר דממ"נ להיטיב לך וכו' דאם השכינה שורה על האדם שוב לא יחטא וכו' וא"כ מכל זה ראוי להטיב לו.

ומשלם אל שונאיו אל פניו

וברש"י שם שמשלם לרשע שכר מעשיו הטובים בעוה"ז.

רות הראתה שלא נחשב בעיניה כלום עניני עוה"ז וכו' לזה אפשר לשלם לה שכר בהאי עלמא וכו'.

עפי"מ שמובא בספר חקל יצחק זי"ע בפ' עקב וזל"ק וידוע מה שאמר הצדקות שור דהגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא זו רק בקיום העשין, אבל בשמירת הלא"ת, כיון דלא עבר בלא"ת נקיון הוא, וא"כ העונש בהאי עלמא, מכ"ש דיש לו שכר בהאי עלמא, דהא קי"ל מידה טובה מרובה על מידת פורעניות. והנה נמצא לפי"ז דעל מצוה הבא אליו מכח עבירה יש שכר בעוה"ז, וא"כ לפי"ז יוצא שגם על מצוה זו שמגיע אליו, ע"י עבירה שעשה המדבר א"כ שפיר מסתבר לומר שמקבל עליו ג"כ שכר בעוה"ז, והבן.

וא"כ בעל תשובה וכו' אמרינן דיש לו שכר בעוה"ז.

זמנים מסויימים מ. בעקבתא דמשיחא.

בעל מסירת נפש נראה שיש שכר גם בהאי עלמא וכו' ובעקבתא דמשיחא אפשר לשמור את התורה"ק רק במסי"נ; וז"ש והיה עקב, בעקבתא דמשיחא, תשמעון, אז ושמר ה"א גם בעוה"ז וברכך וגו'.

והנה מבואר בזוה"ק

להשי"ת לא ברא את העולם רק על ששת ימים, ורק במה שישראל שומרים שבת כהלכתו בזה גורמים קיום העולם עוד לששת ימים, וכן לעולם, נמצא לפי"ז דבכלות ששת ימי החול הוא מחמת סוף לקיום העולם, וממילא שייך אז שכר מצות שבת ימי החול העגלה.

ביום השביעי יהיה לכם קודש שגם הגוף יתקדש מלאכה רבה וא"כ על כל זה יש שכר גם בהאי עלמא.

דהא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ה"ד בחו"ל אבל בארץ ישראל ששם השראת השכינה יוכל להיות שכר מצוה בהאי עלמא.

דבחי' מגיע שכר בהאי עלמא וכו' והוא למעלה מן המזל יכולים לקבל אף בה"ע.

עוד י"ל כי אין העוה"ז כדאי לשכר מצוה, וא"כ יש לומר דבא"י שם השראת הקדושה יוכל להיות שם איזה השפעה כל דהוא פירות שכר מצוה.

עוד מצינו שישראל אוכלים זכות אבות וכו׳ והיינו כי האבות הם ככר בעלמא דקשוט והם הטבעו סימן זכותם על בניהם אחריהם.

יש הרבה מצות שמגיע עליהם שכר בעוה״ז וכו׳ זכות אבות מהני גם לטובת עוה״ז.

הקשו המפרשים הרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ונראה לתוס׳

כתבו דאעפ״י שזכות אבות תמה מ״מ ברית אבות לא תמה וכו׳ ולבד זה הרי אנו מבקשים מהקב״ה יחננו מאוצר מתנת חינם וכו׳.

אבות נוטריקון תורה וגדולה במקום אחד, שעל ידי זכות אבות זוכים לשתי שולחנות וכו׳.

הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל זכות אבות מהני גם לטובת עוה״ז ע״כ.

מי שיש לו זכות אבות אין לו לירא, כי מה שהוכל בעוה״ז הרי זה בזכות אבותיו

מכל הענין כך הוא דמחמת המצוה עצמה אין לה תשלומים בעוה״ז, אבל הזריזות וההידור וכיו״ב ממצות אבותינו אותו הזכות אנו אוכלים.

כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא פירוש, כי שכר המצוה אינו ניתן באופן שיכרת תשלום שכר לפועל, אלא שכר המצוה ממתין ליו״ח, אם יזדמן איש ראוי לקבל, אהוב למעלה וצדיק, אז משלם לו שכר אבי אביו, וממתין עד אלף דור.

ללמד שכלו על מצוה זו שקינח לחלקיו, אבל רק בזכות אבותיו של אלעזר ואהרן נתן לו כהונת עולם וכו' שע"י זכות אבות נותן הקב"ה לבניהם שהולכים ומנהגים בדרכי אבותיהם וכו'.

עתיד הקב"ה להנחיל וכו' וחילותיהם למלא, ומפרש בנויו"ט בעוה"ז וכו', והטעם כי נכר מטעי שהם הולכים בדרכי אבות וכו'.

בין האוה"ע המלעיגים עליו

אם בחוקותי תלכו ר"ת אב"ת, להורות דגם כשהלכו בין אוה"ע המלעיגים עליכם ג"כ תשמרו חוקותי [- ואז ונתתי גשמיכם בעתם].

אך בשביל דין הרבים שהעולם נידון בכללו לזכות (לזה יש שכר אף בעוה"ז).

כמציל מווטו של ים,

וא"כ בזה שקיבלו ישראל את התורה הרי דינם כמציל מן הנהר דהרי זה שלו, וא"כ כל טובת העוה"ז הוא לישראל.

הוא בשביל ישראל, ע"כ מגיע גם להם טובת עוה"ז.

וא"כ איפוא אחר שע"י ישראל נשפעת הטובה, דין שיהיה להם חלק בטובה.

השי"ת כלל העולם כשישראל מקושרים במלכות הכולל ית' אז מקבלים רק טובות וכו'.

מהעוה"ז כפי המותר.

וזה העיקר וכוונת התורה ולא תוהו בראה וכו' שיהנו בני אדם מהעוה"ז על פי התורה והמצוה מה שהחזיר לנו הקב"ה.

אף חלקו בב' עולמות זה מה שהוא תחת הטבע, אבל ישראל למעלה מן הטבע וכו' וזהו אין לעשו חלק בו.

דמבואר בזרע בירך

דאם ישראל הם במדריגת עבד אז אינם נוטלים שכרם אלא לבסוף וכו' ושכר מצוה בה"ע ליכא וכו' משא"כ אם הם במדריגת בן אז נוטלים תמיד בלי פסיק.

דהנה בטעמא דמילתא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא מטעם וכו' מי הקדימני ואשלם וכו' וכ' בספר ברית אבות דע"י שנעשין שותף עם הקב"ה במעשי בראשית שוב לא שייך מי הקדימני וכו' יש שכר בהאי עלמא.

אמנם אם ישראל הקדש מותר ליהנות מהקדש ולכן וכו' זוכה לשכר בעוה"ז.

ואמרינן כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורים שנאמר את אשר יאהב ה' יוכיח ואמרינן שצריך לקבלן מאהבה. ושכרו שיראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו.

שמי שמקבל עליו יסורים באהבה, יכול לזכות אף בעוה"ז כדאיתא בפ"ק דברכות (ה.) ואם קבלן מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים וכו'.

וידום אהרן, וברש"י שם קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קיבל, שנתייחד עמו הדיבור שנאמר לו לבדו פ' שתויי יין.

ולדעתי נראה עפי"מ דאיתא וכו' לכל מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא בשביל חולי ויסורים.

והנה פנחס בקנאו קנאת ה' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ומעצר המגיפה, ויתגדל ויתקדש שמו יתעלה וכו' בדין הוא שיטול שכרו.

אחז"ל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ופנחס קילס שם שמים ברבים וזכה רבים ויוכל להגן לו שכרו מיד.

עפי"מ שפירש כפר מות ימיר וכו' שמע"פ שאמרינן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' אך פנחס כיון שקילס ה' אין מטה בא לידו וליכא חששא זו, וע"כ בדין שיטול שכרו.

חיי עולם).

ולכן אין הקב"ה משלם שכר בהאי עלמא כי אין השכר מן הדין וכו' שכך הרבה מחל וכו' על פי הדין וכו' במה שפירסם מלכותו ואחדותו ית"ש בעולם וכו' שפיר מגיע לו שכר (בעוה"ז).

שאברהם היה הולך ומכריז ומפרסם אלוקותו ית' וכו' והיה צריך להיות חכם ועשיר וגבור כדי שיתקבלו דבריו לשומעיהם וכו' לכן הבטיחו הקב"ה שיתן לו כל הכנות האלה אשר הוא צריך לשלימותו וכו'.

שכיון שבאת מרחוק לקבל עליך עול מלכות שמים אשר בזה גרמת להרמת כבוד השי"ת בגוים כו' ע"כ ראוי את שישלם לך שכר פעולתך בעוה"ז.

להשי"ת נח"ר בשכרו שיכול להיטיב.

ואפשר דבכהאי גוונא השכר הוא גם בעוה"ז, מכיון שבקבלת השכר הוא מכוין לעשות נח"ר לבוראו ית'.

דמטעם קידוש ה', כדי שימקדש שמו יתברך, יותן שכר גם בהאי עלמא.

דאם האדם מתגבר על מסיתים ומדיחים בעלי בחירה ואינו מתפתה להם רק לוחם נגדם יקבל שכרו משלם בעוה"ז.

הנה שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכו' ולא נגמר שום מצוה עד יום מותו, משא"כ מצוה זו וכו' ויעמוד פנחס ויפלל שלא יבא עוד לידו לעולם וכו' וא"כ נגמר המצוה ולכך בדין הוא שיטול שכרו.

זכות הרבים ומעשיהם הטובים מניחים להם כל הברכות והטובות שנכללו בתורה גם בעוה"ז

טעם לדבר מצוה דהאי עלמא ליכא דשמא יתחרט אח"כ ונמצא תוהה על הראשונות ולית ליה שכר כלל, משא"כ כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, בדין שיטול שכרו בעוה"ז.

דנהי דעל מצוה גופא ליכא שכר בעוה"ז מ"מ במה שזיכה אחרים על זה מגיע שכר בעוה"ז.

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והטעם להרמב"ם דלא שליט עבידתיה ושכירות אינה משתלמת אלא

ועל"ז שמעתי מחלמ"ו הגאון מוה"ר זאב וולף גינצלער ז"ל וכו' שאם האדם לא היה מתענג על זה לבד שהוא שומר שבת כהלכתו, אלא היה משגיח גם על אחרים שיעשו את השבת וכו' וממילא מגיע לו שכר בהאי עלמא.

אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' ומדריך את האחרים וכו' מגיע לו שכר גם בהאי עלמא.

וא"כ מכיון שהמה בפעולתם גרמו להגדיל האמונה בלב ישראל ע"כ זכו בשביל זה לקבל שכרם בעוה"ז.

דהמזכה את הרבים באמונה יש על זה שכר גם בהאי עלמא וכו' מקום לזיכה את הרבים בדבר שאין מצוה מפורשת בה וכו'.

והנה פנחס כאשר קנא קנאת ה"ל בשעת מעשה הכניס הרהור תשובה בלב ישראל וכו' ושפיר מגיע לו שכר בהאי עלמא.

והנה לאיש שקירב אחרים והכניסם תחת כנפי השכינה השכר הוא בלא קץ וגבול, וכיון שהשכר שלו הוא בלתי גבול ממילא מגיע לו שכר גם בעוה"ז.

ועל זה שלמדים ממנו אחרים אוכל הפירות בעוה"ז.

וז"ל כמה שמזכה האחד את הרבים שיעשו מצות ע"י שהלוה ממון לחיים על זה מקבל האדם שכר לעולם הזה.

מענגיה לעולם, היינו אותן המענגים את השבת רק בשביל העולם, היינו שמגלים את העולם וזוכים בו, ומתענגים תיכף מטוב עולם הזה בזכות בו, הנה כבוד ינחלו, זוכים לטוב ועושר ונכסים וכבוד עולם הזה וכו'.

והנה כתבו המפרשים דאף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ שכר מחשבה טובה איכא בהאי עלמא.

לפי"ז נמצא דעל מחשבה טובה שזה הוא ע"י האדם בעצמו ע"ז שפיר הקב"ה משלם שכר בעוה"ז.

שבדין הוא שיקבל שכרו בשביל שקיבל קבלת ע"ל במחשבה ועל מחשבה יש שכר בעוה"ז.

אף דעל גוף המצוה אינו מגיע שכר בעוה"ז מ"מ על מחשבה טובה שפיר מגיע שכר גם בעוה"ז.

בזכות רצון טוב של ישראל לקיים המצוה שעל זה יש שכר בהאי עלמא.

עפי"מ מה שמוכח דעל מחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה מקבלים שכר בעוה"ז. ומבואר בספה"ק הטעם דהנה מה ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שמכיון שתלוי במעשי האדם כשהוא עדיין בעוה"ז, יתכן שיתערבב בו איזה צד פגם, וע"כ אין השכר שלם עליה, משא"כ כשהקב"ה מצרפה, אז הוא נקי בלי פגם ושפיר שייך לקבל שכר בעוה"ז. ולפי"ז גם חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ובאופן כזה בודאי שאין בה פגם כל שהוא, מכיון שאינו לפי עשייתו רק לפי מה שמעלה עליו הכתוב, וא"כ שפיר יכול לקבל שכר אף בעוה"ז והדבר פשוט.

שכל מצוה כהאי עלמא ליכא זהו דוקא אם הוא בבחינת לעשותם, דהיינו דהמצוה נעשית רק בעולם העשיה, אבל אם עשה המצוה גם במחשבות קדושות באופן דהמצוה נעשית לא לבד בעולם העשיה, אז שפיר מגיע שכר גם בהאי עלמא.

והנהנה מיגיעת כפיו זוכה גם בעוה"ז נוסף על העוה"ב שהוא זוכה אליו וכו'.

אותן האנשים וכו' בעת עוסקם במקח וקנין וטרודים בהבלי עולם ועסקיהם בין אנשים אשר מלא הטבע הוא מניעה לעבודת הבורא, עכ"ז לא שת לבם גם לזאת ושמרה נפשם מהטות משפט עליון וכו' וזה יהיה שכרם בעוה"ז וכו'.

אבל מי וכו' ונושא נותן ביחודים ובשכל ובחכמה וכו' נותנין לו שכרו בעוה"ז ג"כ.

ואפ"ה חשבתי דרכי שבכל יום היה לו לעשות מה לצרכי גופו ומ"מ אשיבה רגלי אל עדותיך א"כ יש שכר בטילה ע"כ שכר ניתן לו בעוה"ז.

ועל"ז הוא ביאור הכתוב ג"כ אם בחוקותי תלכו, פירוש שאם הליכתם כאחת מתהלכים לעשות מלאכתכם להכין טרף לביתכם תהיה בשביל חוקותי שהוא כדי שתוכלו לעסוק בתורה שלא מדוחק, ומילת בחוקותי ביאורו בשביל חוקותי וכו' וזהו שפירש רש"י שתהיו עמלים בתורה פירוש שהעמל שאתם עמלים לצורך פרנסה תהיה אלא בשביל התורה שתוכלו אח"כ לעסוק בתורה ולא תהיו טרודים בדאגת פרנסה אז בעשותכם זאת גם השי"ת יעשה את שלו להזמין פרנסתכם בלי טורח וכו', שלא תצטרכו להטריד עצמיכם הרבה ותוכלו לעסוק בתורה מתוך הרחבה.

יצוייר ג"כ היום ברכה שיהיה שכר בהאי עלמא וכו' שמאן דלא תיכף הברכה על מנת שתשמעו לעתיד וכו' ושכר זה יש בהאי עלמא.

דהנה ידוע שהשי"ת טוב ומטיב עם האדם קודם עשייתו את המלוה וכו' וא"כ הפירוש אע"פ שיש לצדיקים נחלות במעשיהם הטובים, רצה לומר אף על המעשים הטובים שעתידים לעשות שעל זה ודאי ראוי שיחול תמיד ולכך היתר הוא וכו'.

ולפי"ז יש חילוק בין מצות שכבר קיימו ע"ז שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' אכן על מה שעתידים לעשות ע"ז יש שכר מקודם כדי שיוכל לעשותם וכו'.

אם בחוקותי תלכו וכו' אלו היעודים אינם אלא הכנות כדי שימצא את עצמו פנוי כדי שיעשה המצות, ולא יהיה לו שום דבר שמעכבו ומטרידו מלעשותם.

שהקב"ה רצה להוליך עם ישראל בדרך שהאב מוליך את בנו לתינוק בתורה, כשהוא קטן אומר לו לך לבית המלמד ואתן לך מן הרמונים ומן האגוזים וכו' וכן הקב"ה אמר בחמילה אם בחוקותי תלכו וגו' אתן לכם גשם ופירות גשמיכם בעתם וכו'.

דכל היעודים טובים כמוה"ק לא בתורת שכר, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק בתורת הכנה שלא יבוטלו מתורה ותפילה שיהיה הרחבת הדעת לתורה ועבודת ה'.

דהנה אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, זה רק בתורת שכר, אבל מה שהשי"ת נותן במתנה מחמת אהבה, זה שייך גם בזה"ז.

וי"ל וכו' היינו המתנה שנוסף לו על שכר המצות יותן לו בזה"ז.

אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו באם לא היו לו נסיונות, לא כן כשעמד בנסיונות ע"ז מגיע שפיר שכר.

אך עמידה בנסיון אינו בכלל מי הקיימני, ולכן שייך בו שכר גם בעוה"ז.

מיהא ע"י ענוה וכו' מתעלים כל המצות כונן שעשה וראוי לקבל עליהם שכר וכו' ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך וגו' דאם תעשו משמרתם הנ"ל מצות עשה, דהיינו מלאו כל גילוי תעשו מצות עשה עי"ז תזכו לברכות עוה"ז.

ומעתה לא יתייחס לעניו השאלה של מי הקדימני ואשלם וכו' כי הלא הוא העמוד העולם, ובזכותו יש קיום להבית ולכל העולם וכו'.

ולכך נכפל וכו' שהיה עניו בתכלית וכו' בדין הוא שיטול שכרו על אתר בעוה"ז.

ע"כ מאת ה' היתה נסבה שהיו השרים מבזים אותו וכו' כדי שלא יתגאה וישמח וא"כ עי"ז בדין הוא שיטול שכרו.

ולפי"ז נמי שמתעלה מדריגה אחר מדריגה באופן הנ"ל עד שנראין לו כל המצות שעשה כבחינת עבירות, בדין הוא שיקבל שכר בעוה"ז.

אם בכל פעם שעושה המצוה הוא מכין שלא עשה כלום ועי"ז עומד ומנפה מתי תבא לידו עוד ויקיימנה, לזה ראוי שיקבל שכר במתנת חינם (בעוה"ז)

אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מכל חי פורש מעבירה ונותנין לו שכר כעושה מצוה יש שכר בעוה"ז.

ולפי"ז יצא לנו דין חדש דל"ת דבא דבר עבירה לידו וניצול דאלחי כעשה מצוה ממש יש שכר בהאי עלמא.

ולפי"ז ישב אדם ולא עבר עבירה שנותנים לו שכר כעושה מצוה ע"ז יש שכר בעוה"ז.

דע"י שמנע עצמו מעבירה שנאמר מלעבור על נדנוד איסור עריות לכן זכה לשכר בעוה"ז.

והנה קיימ"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולעומת זה שכר עבירה עיקר תשלומי' בעוה"ז כדי ששכר מצוותיו יהיה שמור לעוה"ב, והנה כי כן אם מזדמן שראוי ליתן שכר טוב בעד עבירה, כיון שמידת דינו הרק כן הוא שעל עבירה משלמין בעוה"ז העונש, הה"ד אם מזדמן עבירה שראוי ליתן עליה שכר ג"כ לא יגרע מסלוק שכר עבירה בעוה"ז.

והנה בעשות אדם מצוה שאי אפשר לקיימה זולת אם קדם לה עבירה, שפיר מסתבר לומר שמגיע שכר עפ"י דין על עשיית המצוה וכו' לכן כשעשה פתאם המצוה, בדין הוא שיטול שכרו וכו'.

אבל לאנשים צדיקים אשר כל מגמתם רק לעבוד את ה' וכו' ולהם משלם הקב"ה השכר גם בעוה"ז.

ומעתה כעובד ה' לשמה וכו' ששכרו ישולם לו גם בהאי עלמא.

אמנם יש לחלק ולומר שבשכר האדם עובד עבודתא שפירתא וכו' קוב"ה טפי ליה אגריה גם בעוה"ז.

א"כ כיון שיש למעלה נח"ר מעבודתו וכו' מכ"ש שיתנו לו עושר וכבוד כי מבלעדי אלה לא יוכל לעבוד ה'.

אבל מי שעובד הקב"ה משלם הקב"ה כל טוב גם בעוה"ז. (ובאר מנחם נצח עמלק"פ וכו' וא"כ מגיע לו שכר ליקוטים) גם בעוה"ז.

והנה אף כי שכר מצוה בהחי עלמח ליכא עכ"ז מאחר שעבד את ה' בכל לב ובכל נפש ומסר נפשו ורוחו ונשמתו על קדושת שמו ית' ואמץ את כוחו לזכך עצמו לקרב החומר אל הצורה מגיע לו שכר גם בהחי עלמא כי וכו' עבד עבודתו תמה ושלמה וכו' וקירב החומר אל הצורה ע"כ מגיע לו שכר גם בעוה"ז.

כי הנה באמת מי שעובד השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו וכו' כדי שלא יאמרו הבריות חיה חלקיתו אור מסיו בו על כן נותן לו עוד נ"ל כי מי שעובד על מנת לקבל פרס אין בדין שיטול שכרו וכו' אבל העובד שלא על מנת לקבל פרס ראוי לקבל וכו'.

וא"כ אם הקב"ה נותן שפע מרובה ופרנסה גדולה ואפ"ה עובד הקב"ה אזי מובטח שברכתו לא תפסוק ממנו וכו'.

כי ראשית ועיקר הכל שצריך להיות עמלים בתורה וכו' יתגבר כארי לעמוד וכו' שחס מתגבר כארי לעבודת ה' ובעמלה של תורה אז ונחתי גשמיכם בעתם וכו'.

אמנם יש לחלק ולומר שכאשר האדם וכו' משכים ומעריב לעבודת השי"ת קוב"ה טפי ליה אהגריה גם בעוה"ז.

השי"ת מי שה' במחשבתו תמיד ויש לו חיות מעבודת השי"ת וכו' והוי מינו ידוע, אף בצר לו, בעוה"ז ישכון לבטח.

וקיום המצות

מי שעובד הבורא עולם בבחינה שיש לו הנאה בגוף העבודה על שזכה לעשות נח"ר לפניו מגיע לו שכר בהאי עלמא.

אבל מי שעובד הבורא עולם בבחינה זו, שיש לו הנאה בגוף העבודה וכו' בזה שפיר מגיע לו שכר.

שאין מרגישים בה טעם

מה שמתחיל לילך בדרכי ה' ואינו מרגיש שום טעם ומתיקות בעבודתו וכו' ואעפ"כ מחזיק בעבודתו וכו' הקב"ה משלם מידה כנגד מידה ושולח לו השפעות טובות ג"כ בתורת צדקה וכו'.

בתחילה כשהעבודה כבדה וקשה עליו אז מגיע לו שכר ומשלמים שכר גם אח"כ על התחלת כניסה להיכל המלך מלכו של עולם לעבדו ביראה ובאהבה.

השגה והרגשת טעם, רק באמונה פשוטה

איתא במדרש כל מה ישראל אוכלין בעוה"ז אינו אלא בזכות האמונה וכו' שעיקר השכר הוא כשאין לו שום השגה רק אמונה פשוטה, ומחמת אמונה עושה מצות ומעשים טובים.

אתמול, כדי להיות מוסיף והולך בעבודת השי"ת

והנה ע"י שהאדם מונח בכל פעם חסרונות בעבודתו שעבד עד הנה ע"ז יש לו שכר בה"ע, דרק שכר על המצוה ליכא בה"ע, אבל שכר עבירה הקב"ה משלם גמול בעוה"ז, וכיון דעבודתו עד הנה הוי אצלו בחינת עבירה וצריך לתקנו, על מצוה כזו שפיר מגיע שכר בה"ע.

כי מי שעובד ה' רק בגופו וכו' ראוי לו שכר הגוף דהיינו בעוה"ז.

ולכך אמר הכתוב שנתתי לפניך שני ברירות, אם תרצה תעשה עבור שכר בעוה"ז וכו'.

וכי אמרו מה נאכל היינו שתבע וכו' וצויתי את ברכתי וכו' כיון דתבעו מגיע תיכף שכרו בעוה"ז.

מי שעושה מצוה כדי לקבל שכר בעוה"ז, נמצא כי המצוה נעלמה הוא ג"כ גשמית, הסברא נותנת שמשלמין לו שכר בעוה"ז שכר גשמי וכו'.

והנה על פנחס העידה התוה"ק שפעל ועשה מעשיו אך ורק למען אהבתו את בוראו וכו' ולא ציפה לשום תגמול שכר גשמי וכו' לכן זכה וכו' וגם בעוה"ז היתה שכרו דברים רוחניים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וכו' ולכן דייקו חז"ל וכו' בדין הוא שיטול שכרו, היינו מה שחלקו נחשב לשכר, דהיינו שכר רוחני וכו'.

דע"י שמקדיש עניני עוה"ז עם עניני עוה"ב כגון אדם שמקיים מהונו מלוה לדקה וכו' באופן זה מגיע לו ברכת עוה"ז בשפע.

ענינים גשמיים הוא עושה לשם שמים.

בודאי שכל מצוה שהיא רוחניות וגשמיות גם שכרה רוחניות וגשמיות, אבל מי שכל מעשיו לשם שמים, ועובד ה' במאכל ובמשתה ושינה ומסחר ועושה באלו הכנה לעבודת ה', להדיוט אלו גשמיים המה, ולכן יש שכר עבור זה בגשמיות בעולם הזה.

גם אם התכלית הגשמיים וכו' תאמרו ג"כ וכו' לשם שמים וכו' שע"י יקבלו שכר גם בהאי עלמא.

וה"נ י"ל כמו אם בחוקותי תלכו היינו שגם ההליכה

אבל מי שאוכל ביחודים ובשכל ובחכמה נותנין לו בעניני עוה"ז יהיה חקותי, היינו שיעשו מצוה מדבר הרשות אז ונתתי גשמיכם בעתם וכו' ושפיר מגיע לו עבור זה שכר בעוה"ז.

אמנם בחיק חקר משתמש בהנאת עוה"ז לכבוד התורה ית"ק וכו' בודאי יתן לו הקב"ה עושר וכבוד.

הרי מצינו שבזכות אכילת הרשות בדרך מצוה, מגיע לנו נשיאות פנים לטובה וכו'.

שכרו בעוה"ז ג"כ.

חז"ל מי וכו' ושותה נימוסין ובשכל ובחכמה וכו' נותנין לו שכרו בעוה"ז ג"כ. (שם)

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' ואלו הן וכו' והבאת שלום בין אדם לחבירו וכו'.

מי וכו' ומקדים שלום וכו' הקב"ה מוליכו חיי העוה"ז וכו'.

מי וכו' ומשיב שלום וכו' הקב"ה מוליכו חיי העוה"ז וכו'.

הגם דקי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, עכ"ז על שלום איכא שכר גם בעוה"ז.

מי שאוהב שלום וכו' הקב"ה מוליכו חיי העוה"ז וכו'.

הנני נותן לו את בריתי שלום הואיל ששתק וברח מריב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וכו'.

ממילא אם ישראל הם באחדות בלב אחד כאיש אחד הרי כל מצוה שעושה כל אחד מישראל מזכה בה גם את חבירו, ושכר זה מגיע שכר בהאי עלמא וכו'.

וכשישראל מחזיקים בשלום ואין בהם פירוד לבבות אז יש להם וכו' ומגיע להם השכר ממילא שפיר בעוה"ז.

לאגודה אחת ויהיה שלום ביניהם

וא"כ במצוה החמורה כגון דהיינו ההשתדלות לעשות את ישראל לאגודה אחת ויהיה שלום ביניהם וכו' ממילא שכר מצוה איכא בהאי עלמא עבור מצוה זו.

שובה ישראל וכו' כי כשלת בעוניך ואז היה לך הנאה, א"כ גבי תשובה ג"כ יהיה לך הנאה וכו' ואז שכר מצוה איכא וכו'.

ונעשה מעבירות זכיות

כי הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הוא רק על המצות שבתורה, משא"כ אם האדם עושה תשובה מאהבה, ומהעבירות נעשים מצות, על המצות כולן מגיע שכר גם בזה העולם.

דאף דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ על מצות כאלו שנתהפכו מזדונות לזכיות ע"י תשובה מאהבה על זה איכא שכר גם בהאי עלמא.

דע"י תשובה מאהבה זדונות נעשו זכיות וכו' דעל מצות כאלו הקב"ה משלם בעוה"ז, דכיון דקודם מעבירה, ועל עבירה השי"ת משלם לצדיקים בעוה"ז.

שבתשובה מאהבה שנעשה מהעבירות זכיות וכו' שיש עליהם שכר בהאי עלמא.

ומעתה אם ע"י תשובה מאהבה נעשה מעבירה מצוה וכו' וא"כ כיון שיש לה גבול שפיר יכול להיות בזה העולם וכו' ומטלו שכר עליה בהאי עלמא.

ואם שב מאהבה וכו' השכר ממילא שמהוה ממנה יש לה גבול, וכיון שיש לה גבול שוב שפיר יוכל להיות השכר על זה גם בעוה"ז.

אף דקימ"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ אם מהפכים העבירות לזכיות ע"י תשובה מאהבה מגיע על הני זכיות שכר בהאי עלמא.

אולם אם ע"י תשובה מאהבה נעשה לו זכיות ע"ז מגיע שכרו בהאי עלמא וכו'.

מ"מ שכר מצוה בהאי עלמא איכא על ידי וכו' שתהיו זהירים להיות זוכים ומסמרים שלא תבואו לידי הפסד וכו' בשביל כך יגיעך שכר בשביל חשבון צדק שאתה מחשב.

דבתרי"ג מצות ליכא מצות ערבות, וממילא מגיע לו שכר גם בהאי עלמא.

ולכן אין ברכות עכו"ם יכולים להזיקים בישראל מפני שמברכין בעין הרע, אבל בעת שרואה הקב"ה להיטיב לישראל בהדרגה לאז אין עין הרע שולט וכאמור אז יכולים להתברך בעוה"ז מברכת העכו"ם.

ואפ"ל עפי"מ דאיתא בספרים הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שהוא משום שמא יחטא ושוב יקלקל, אמנם כ"ז ביחיד אבל לא בציבור דלא חיישינן שכולם יחטאו.

ויש שזוכים שבשביל הטוב שעשה משלמין לו בעוה"ז ובעוה"ב וכו' ויש שרק בעוה"ז בלבד וכו'.

דעל ידי שאנו מקבלים גרים מבני עשו ומזכין אותן בחלק לעוה"ב, לכן בחליפין מגיע לנו ג"כ חלק בעוה"ז. וקובץ 'חדשים גם ישנים' חוברת ד' סימן ק"ט)

לכן היה ירא אברהם כיון שיש לו דין ב"נ אין לו אלא שכר מועט וכו' ולפי"ז בב"נ ששכרו מועט יכולים ליתן לו שכרו בעוה"ז.

על המצוה שמענישין עליהן בעוה"ז אז אם מקיימן שפיר נותנים עליהם שכר בעוה"ז, והנה איתא וכו' עונש בעוה"ז אם לא יקיימו השבועה, ולפי סברת הנ"ל בדין הוא שנותנין שכר בעוה"ז ע"כ על מצוה זו כשמקיים שבועתו וכו'.

כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' אולם זה בצדיק שעושה המצוה בשלימות, משא"כ אם אין עושה המצוה כל כך בשלימות אין השכר גדול כל כך ויוכל להיות השכר בזה העולם.

הא דתנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו וכו' זה מי שיחד מצוה אחת ולא עבר עליה מימיו, וכ"ש תיחי לי דקיימנא מלות לילות.

לא כן עשה הקב"ה כי נתן לנו פירות בעוה"ז וכו' ופקוח נפשות רבבות ולמוד זכות על הכלל ישראל, אשר על הדן לכף זכות אמרו חז"ל אוכל פירותיהן בעוה"ז, לכן אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו.

דהנה הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהוא משום שמא יתעה וכל צדקותיו אשר עשה לא יחשב לו וכו' אבל כאן מה שהשיב את חמת ד' ויכפר על בני ישראל זה לא יוכל לקלקל ואף אם יתנחם על צדקתו, מ"מ שכר הטיב תחת ד' לכך בדין הוא שיתן לו שכרו.

אבל מי שמסתפק במועט ושמח בחלקו ואינו מתאוה למותרות שאין לו חשב שיתקלקל ע"י עשירות ובזה נותנים לו עשירות וכו'.

כי אם הוא מקיים המצוות וכו' ומדמה בנפשו שהוא יום אחד לפני מיתתו אזי וכו' ואין הוא שייך כלל להאי עלמא וממילא מקבל שכרו גם בעוה"ז.

אבל מי וכו' ולומד מכל דבר רמיזא דחכמתא נותנין לו שכרו בעוה"ז ג"כ.

כמה הפליגו בשבח העוסקי בצרכי ציבור באמונה וכו' הבטיחה התוה"ק ועבדתם ה"א, בלשון רבים, לעסוק בצרכי הכלל ורגליו לטוב ירוצו להיטיב לאחיו וכו' וברך את לחמך ואת מימך וכו'.

אין השי"ת נותן שכר על מצוה וכו' אלא השכר הוא מחמת זה שמכניס עצמו לתוך הקליפות ומכניס א"ע בסכנה ספק ח"ו שמא לא יעלה וע"ז הוא מקבל שכר.

אמנם משרע"ה הוי כולל כל נשמות ישראל וכל המצות של כל ישראל הי"ל חלק בהם, ע"י שהוא הי' הגורם ומסייען לכך, ואחר חטא העגל בלוחות השניות כבר נכללו בישראל כתות המקיימין מצות שלא לשמה, בשביל ליהנות משכרן וכדומה ועל ידם נמשך שכר עוה"ז ועשירות גם למשרע"ה.

ונמצא לעת ריתחא כמו שאז הוי עונש כביכול העשה נמצא ממילא מגיע אז שכר ג"כ על המ"ע.

אבל חלוק נדרים בזה לכן באיזה אופן שהוא אפילו לשמה מגיע לו שכר בעוה"ז.

אבל אם הוא עשיר ויש לו מכל טוב והיה יכול לאכול ולשתות ולהטיב לבו, והוא לא כן עושה אלא מייגע עצמו ואוכל פת במלח ועוסק בתורה הקדושה, שכרו הרבה מאד וכו' אשריך בעולם הזה וכו' ויהיה להם טוב בעוה"ז ובעוה"ב.

מותר לעבוד ע"מ שיזכה להאריך ימים בח"י וכו' דבשביל שכר זה מותר לעבוד.

כי היכר שעבודתו הוא בניגוד יש לו שכר גם בעוה"ז.

לפי שיותר שכר ראוי מי שאינו רגיל במלחמה ולא כלי המלחמה ולוקח הכלים ההם והורג לאויבי המלך וכו' פנחס שהוא תלמיד חכם, בן תלמיד חכם בנו של ת"ח הניח את ממחי בשלקח רומח שלא היה מורגל לקחתו.

אם בחוקותי תלכו ר"ת אב"ת שתלכו במלבושי אבותינו הק' במורא חק וכו' [ - ולו] ונתתי גשמיכם בעתם.

ואשך לגוי גדול וכו' כי רבים צריכים לו וממילא מגיע לו כה"ע.

נקיש מה לאיתא במד"ר א"ר אבא כל כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה"ז ויש לו בעוה"ב.

אבל במצות שעשה אביו ואביו כבר מת והניח זכותו לבניו וכו' עכ"פ יש לו זכות מכל אביו שארי ע"ז לקבל שכר אפילו בעוה"ז.

ואם כבר היה פעם א' בעוה"ז, יוכל ליהנות בגלגול גם ממקצת עוה"ז.

ומעתה לק"מ בסומא וכו' הא באמת ראוי שפיר לקיום וגם שכר חיים ואריכת ימין יש לו בעוה"ז.

וראיתי קצת אנשי מעשה שנוהגים לעמוד ולזקוף בעת קרה"ת ומנהג טוב וכשר הוא מה טוב חלקם בחיים ומה נעים גורלם וכו' וראוי שכרן גדול ובעל הגמול ישלם לו פעלו משלם ותהי משכורתו שלימה בעוה"ז ולבא וכו'.

על הרצון וההשתוקקות שיש לו לקיים המצוה ע"ז ג"כ איכא שכר בעוה"ז.

איתא במפרשים דעבור ההשתוקקות למצוה יש שכר גם בעוה"ז.

זכות רצון טוב של ישראל לקיים המצוה פועל זה יש שכר בהאי עלמא.

כי בגלל הדבר הזה דהיינו על רצון הטוב יברכך ה' גם בעוה"ז.

ואת מצותי תשמרו וכו' שימתין על המצוה, וא"כ יקבל שכרו בעוה"ז.

כשיושב ומצפה על המצוה מחמת אהבת ה' מגיע לו שכר בהאי עלמא.

אמנם ביארו המפרשים דע"י התשוקה שמשתוקק האדם תמיד ועומד ומצפה מי יתן שיבואו לידו ויקיימם, נחשב לו בזה כאילו קיים את כולם, ממילא ע"י תשוקה זו נשלם הקבלנות, ואז מגיע שכר מצוה בהאי עלמא.

ויתכן עוד שדוקא בעד עצם המעשה לא יקבל שכר בעוה"ז, אבל בעד הקבלה שמקבל על עצמו לעשות המצוה ישולם לו שכר גם בהאי עלמא.

ע"י שמקיימו המצות וכו' דתקבלו עליכם לעשותה, אז שפיר מגיע שכר בהאי עלמא.

הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי המצוה רוחני והשכר גשמי, אבל אם השכר רוחני, אפשר שיהיה שכר מצוה בהאי עלמא. והנה איתא באבות [פ"ד ב] שכר מצוה מצוה וכו' כי השכר שקיבל היינו המצוה היא ג"כ דבר רוחני וכו' אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ועי"ז יקוים לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, וגם שדך לא תזרע כלאים, גם לקט שכחה ופאה וכו' הרי כי עיקר השכר שמקבל אינו אלא מצות, וממילא שפיר יש שכר בהאי עלמא וכו' והגשמי אשר כרוך בזה השכר הוא רק כדי שנוכל לקיים עוד מצות.

על טירחת המצוה שהיא גשמיות משלם בעוה"ז ג"כ גשמיות.

טורח שהאדם טורח בעשיית המצוה הקב"ה פורע שכרו בעוה"ז והמצוה עצמה שכרה נותן לעוה"ב.

שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה ליכא.

אבל בשביל שטרח ורדף אחר המצוה כדי לקיימה מגיע לו שכר גם בעוה"ז.

כי עבור העמלה והטירחא שיש לאדם בעשותו המצוה, משלם לו הקב"ה בעוה"ז, ולפום צערא אגרא.

כשטרח טירחא באותה מצוה, אזי השי"ת משלם הטירחא בעוה"ז וכו' ולכך וילך משה אף שלא היה צריך באשר היה ישראל עומדים לפניו, מ"מ הלך להראות שה' משלם שכר על הטורח, וזה השכר בעוה"ז.

שבעבור זה שטרח לילך ולשמוע וללמוד וללמד המצוה מפי החכם כדי לעשותה כתיקונה, מגיע לו שכר בהאי עלמא.

אבל טירחא שטרח ללוות המעות לקנות תפלין, ע"ז משלם שכר בהאי עלמא.

אף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ שכר טירדת מצוה איכא בהאי עלמא.

אבל הענין הוא כי השכר הגשמי הוא רק על ההכנה למצוה וכו'.

אגרא דבי הילולי, היינו מה דמקבלין שכר בהאי עלמא, מילי, היינו כשאומר הריני מוכן ומזומן לקיום המצוה.

בעד שבת שמתכוונים אליו מחד בשבתא ומכינים עצמו אליו, מגיע גם שכר בהאי עלמא.

פתאם עשה את כל זה מאליו, בלי התעלות ובלי ישוב הדעת, בלי הכנות ובלי כוונה, אלא מדחיפה פנימית, וזה טבעו של פתאם, ובדין הוא שיטול שכרו.

איך נמצאת עצה לקיים כל התורה כבת אחת והוא לעסוק בד"ת שאם לומדים ההלכות שאין לו יכולת לקיימם אז נחשב כאילו קיימם וכו' דע"י הלימוד התורה מחשב כאילו קימתם גם אלו המצות שא"א לקיימם בפועל, וא"כ מקיימו כל התרי"ג מצות ומקבלו שכר על הקבלנות וכו' גם בהאי עלמא.

יש הרבה מצות שמגיע עליהם שכר בעוה"ז וכו' על לימוד תורת ודיני המצות.

ע"י התוה"ק שוב אינה יכולה העבירה לכבות מצוה וכו' אם לומד תורה קודם כל מצוה, אז אין העבירה מכבה המצוה וכו' ושפיר מגיע שכר בהאי עלמא.

וה"ה לכל המצות אם למד דין איזה מצוה וכו' וא"כ שפיר מגיע לו שכר עוה"ז

אבל יש עצה שיקבל שכר על כל המצות אפילו בעוה"ז דהיינו אם ילמד קודם עשיית המצות דיני המצות נמצא שיקיים קודם העשיה גם תלמוד תורה, ומ"מ הוא מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז.

דהא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא זהו רק על גוף המצוה אבל על שמחה של מצוה איכא שכר בהאי עלמא.

וההפרשים שילמו בעבור השמחה שהוא שמח בקיום המצות וכו' על זה קובע לו ה' שכר שלם בהאי עלמא וכו'.

לכן התחיל במלת והיה המרמז לשמחה, שאם תשמעון המשפטים ותשמרון אותם בשמחה שתקבלו שכר בעוה"ז.

דבשביל שמחת המצוה מגיע שכר עוה"ז וכו' בגלל שלא ירע לבבך ומתן בשמחה, יברכך בעוה"ז.

ואין שכר בעוה"ז כי אם שכר שמחת המצוה וחיבתה וכו'.

וכל מה שהצדיקים נהנים בעוה"ז הכל הוא בשכר השמחה של מצוה מה ששמחים ועשים באהבה ונחת המצוה וכו'.

דאף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ על שמחה שיש לו בהמצוה על זה מגיע שכר בעוה"ז.

נ"ל כי באמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל כתיב במלאכי כי על שמחת המצוה שאינה שוה בבני אדם, זה עושה בשמחה יותר מזה, על זה ישולם שכר בעוה"ז.

שהברכה בעוה"ז יהיה, אשר תשמעו את המצות בשמחה, כאלו היום ניתנו, ויהיו תמיד חדשים בעיניכם זה יקבל לכם ברכה גם היום בעוה"ז.

הכוונה שמי שאינו עובד השי"ת מתוך שמחה ואהבה וכו' אז שפיר מגיע שכר בהאי עלמא.

דהמצוה עצמה אין לה תשלומין בעוה"ז אבל הזריזות וההידור יש שכר בעוה"ז.

אבל מי שמזדרז בהמצוה ואינו ממתין בזמנה כל היום, אז מקבל שכר גם בעוה"ז.

ועפי"ז שפיר כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו הוא רק זריזות המצוה ביותר שעושה בעלמו וכו' שפיר שייך שכר גם בעוה"ז וכו'.

מזאריק זצוק"ל)

לעבור על בל תאחר

מכל ההוספה שעושה זה משמרת למשמרת בזריזותו כדי שלא לעבור בכל משמר מקבל עליה שכר נוסף ג"כ בעולם הזה.

חז"ל על וכו' והידור המצוות איכא שכר מצוה בהאי עלמא.

עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה

, וברש"י שם מה שיוסיף בהידור על שליש יפרע לו הקב"ה בחייו.

חז"ל על ביזוי וכו' המצוות איכא שכר מצוה בהאי עלמא. מס"נ

דכשעושין מצות במסנ"פ אז מגיע שכר גם בעוה"ז. (תפארת חיים אות צז) ואמר הקדוש הנ"ל

עלה לקבל שכר מצוה גם בהאי עלמא, שיעשה כל מצותיו במסנ"פ כמצוה עלינו וכו' ואז יגיע לו שכר עכ"ד.

על מצוה שעושים במסנ"פ יש שכר בהאי עלמא.

ויקח רמח בידו שמרמז שבא לעשות דבר זה במסנ"פ בכל הרמ"ח איברים, וזהו למעלה מהטבע ואז נתעלה לגמרי ולא היה לו שייכות רק עם אבותיו וכו' ע"ז בדין הוא שיטול שכרו.

מג' דברים של יהרג ואל יעבור.

אמנם יש מידה וכו' מסירת נפש חוץ מהשלשה דברים שנאמר בהם יהרג ואל יעבור וכו' ע"ז משלמים בהאי עלמא.

והנה פנחס נמי הכניס עצמו בסכנה גדולה מה שלא היה מחוייב בדבר וכו' לכן בדין הוא נוטל שכרו.

שקהלת זוכה לקייס מצוה מתוך מסירות נפש וכו' ואע"פ שמחשבתו לא נתקיימה והוא נשאר בחיים וכו' כיון שהחלט מליבו היה מוכן למסור נפשו וכו' לא נשמר לגביו שכר מצוה בה"ע ליכא וכו' ושייך שפיר ליתן שכרו בה"ע.

אולם וכו' דעל מקי"נ מקבל שכר בהאי עלמא וכו'.

וז"ש שמע ישראל, והוא מקי"נ, ונעשה פנים חדשות וזוכה לשכר בעוה"ז.

וכתב הזרע בירך דשמעינן מזה דמי שמוסר נפשו להקב"ה במחשבה וכו' אז הקב"ה צריך ליתן לו שכר מומ"י.

ולכן על זה המלוה כשמקבל על עצמו באמת למסור נפשו מגיע אליו השכר בעוה"ז.

שכל מצוה בהאי עלמא ליכא דוקא ליחיד העושה מצוה אבל רבים זכותא דרבים עדיף ויכולה להמשיך שכר גם בהאי עלמא, וכל יחיד המשתף וכולל א"ע עם כלל ישראל בעשותו איזה מצוה ממשיך על עצמו רחמי ה' לשלם לו שכר גם בעוה"ז.

כי זה גורם מחמת שמחשיב וכולל עצמו עם הרבים, ועי"ז מעלה עליו הכתוב כאילו בעצמו קיים כל התרי"ג מצות וכו' עי"ז יגיע לכל יחיד בפ"ע שכר מצוה בהאי עלמא וכו'.

דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא שהוא משום דערך המצוה נגד הקב"ה דאין סוף, ולפי"ז אם מתכוין נגד כלל ישראל א"כ עשה גם נגד כו"ד, אז שייך שפיר שכר מצוה גם בהאי עלמא.

דהעושה לשמה מגיע לו שכרו בהאי עלמא מן הדין וכו'.

כעס שלמטה עושה בלי טעם, כך ה' יתן גמליכם וכו' בלי טעם ויגזל לטבע.

וזה אם בחוקותי תלכו בדרך קבלה ואמונה ועל זה מגיע שכר על כן ונתתי גשמיכם וגו'.

על כן מנע ממנו השכל בעוה"ז וכו' כדי שלא יהיה קשה לעבדו בלי פנייה וכו' אבל הוא לא נקס רק לכבוד ה' וכו' בדין שיטול שכרו גם בעוה"ז כי לא נהיה לו נחת לנסיון, כי אף בלאו הכי לא התכוון רק לשם שמים כנ"ל.

הגם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אמנם משונה מצוה זו משאר מצות שהם בעדו ולתקן נשמתו ולקבל שכרו לעתיד, אמנם מצוה זו להקב"ה להצילו מכעס וחימה שלא כפול גם בעוה"ז וכו'.

בעושה עבירה לשמה וכו' מחמת שתקיף בהדיה עבירה וכו' אינו מרגיש מתיקות בעשייתה וכו' הקב"ה מחויב לשלם שכר בהאי עלמא וכו'.

ולפי"ז במעשה הטוב אשר עשה פנחס, והיו השבטים מבזין אותו על הטוב אשר עשה, בדין הוא שיטול שכרו.

דהנה גוף המלוה שכר לעוה"ב וכו' אמנם מה שיש עמל וטורח נגד בני אדם המקטינים ומלעיגים, לזה הקב"ה משלם שכר בעוה"ז.

אע"פ שבכל מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ אם עומדים לנגד האדם מפתים ומדיחים המלעיגים על עבודתו, והוא סובל הצער והיסורים ואינו נתפתה מהם, על זה מגיע לו שכרו גם בעוה"ז, כי השי"ת ברא את האדם שיהיה לו נסיונות בעבודתו רק מהיצר הרע וכו', וידוע מן הזוה"ק כי להנצל מבעלי בחירה קשה ביותר, ומעתה כיון שמתגבר האדם גם על בעלי בחירה, יותר משכר הושת עליו מן השמים, על זה מקבל שכר גם בהאי עלמא.

אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וכו' אמר שנזדכך החומר וא"כ היה לה צער גדול להגוף, ולזה ונתתי גשמיכם בעתם, ששכר הגוף שסבל הצער אתן שכר גשמי תענוגי הגוף.

אמנם וכו' או שאדם עצמו עושה לו משמרת למשמרת ליכא בהאי עלמא.

בעל המלות הכתובים בתורה ליכא שכר בהאי עלמא, אבל על דקדוקי סברא שהוסיף על חבירו דברים שאינם כתובים בתורה מזה בא לידי אריכות ימים.

על שעושה כל מצות התורה בחומרות דברים נוספים וכמילי דחסידי, ממילא מקבל שכר גם בעוה"ז.

י"ל וכו' אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ולכך מגיע שכר בהאי עלמא, והנה מה שמחמירין על עצמן הוא ג"כ בבחינה זו, דהא לא כתיב בתורה אלא האדם בעצמו המציא זה, והקב"ה נתן לו דעת זה א"כ הוא בבחינה הנ"ל ששמע מפי הקב"ה וא"כ מגיע לו שכר בהאי עלמא.

על אותן הנהגות של חסידות ופרישות אשר יבאו מלבב שמירה יתירה לאהבת ה' על זה שכרו לא יקופח בהאי עלמא.

אבל על מה שפורש אדם עצמו גם מדברים המותרים, וקדש א"ע במותר לו, על זה השכר בהאי עלמא.

ולפי זה מובן היטב דכשהאדם מקדש עצמו במותר לו יש לו שכר גם בעוה"ז.

אמנם יש מידה אם מתנהג למעלה מטבע העולם וכו', ע"ז בהאי עלמא וכו' אבל העושה מצוה יתירה על מה שרגיל בהם א"כ מצוה זו לא נברא עבורה לכך נותנין לו שכר בהאי עלמא.

אם בחוקותי וכו' היינו שתהיו עמלים ויגיעה לפנים משורת הדין למען קיום מצותיו ית"ש וכו' אז גם אם מצד הדין שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מבטיח הקב"ה שגם הוא יתנהג עמו לפנים משוה"ד ונתתי גשמיכם וגו'.

באלו המצות שמורגל האדם לעשותן וכו' אין מגיע לו שכר שכר בעוה"ז.

השכר גדול כל כך, אפשר לשלם לו שכרו בעוה"ז ג"כ.

אבל במי שאינו מלווה על הדבר ועושהו וא"כ יש לו שכר מן הדין וכו' אין ביד הקב"ה להטיל תנאי בשכר זה לתת לו בעוה"ז רק צריך ליתן תיכף.

אם בחוקותי תלכו ח"ו ואעפ"כ הלכו במצותי וכו' ואז ונתתי גשמיכם בעתו והא לכם שכר מצות בהאי עלמא.

והנה כבר אמרתי מענין שכר עוה"ז שאינו כזית כי הכל בזכות חסד ומתנה שהתחיל הוא השי"ת, ואינו מגיע לו שום שכר. אבל במצות שאין אדם מחויב לעשות ולפי נקרא הוא המתחיל וכו' וא"כ ממילא מגיע לו שכר בדין, וממילא מגיע לו שכר בעוה"ז.

וכן הדבר במצוה שקיימה שלא לשמה שמכוין בעשייתה בשביל איזה פניה של דבר גשמי שייך לשלם שכר ע"ז בעוה"ז.

כשרבים עושים מצוה יש להם שכר בעוה"ז, כ"כ הרב הנזכר שם, משם הרב מהרש"א.

ויתכן שזהו דוקא במ"ע שעושה המצוה ומקוה לתשלום שכר, לכן אין מגיע לו בעוה"ז כלום כי מתן שכרן של צדיקים לעתיד, אבל מי שאין מעלה את עצמו במחשבתו כלל, רק משתדל במצות ה' לרצון ה' לבד בכל עוז, אזי כשם שהוא ממלא רצון ה' בלי תקוה לשכר כך ה' ממלא רצונו בדבר שאין מגיע לו ונוחל שני עולמים.